רשלנות רפואית – מהי?
רשלנות רפואית נגרמת כאשר נותן שירות רפואי כשל באבחון ובטיפול רפואי ובכך גרם למטופל נזק בגוף. לבחינת הרשלנות יש להוכיח כי קיים קשר ישיר בין מצבו של המטופל כיום לבין הטיפול שניתן לו.
בניתוח כל מצב רפואי לגופו יש לבחון האם המטפל חב בחובת הזהירות המוטלת עליו כלפי המטופל ואם נגרם הנזק בעקבות טיפול שאינו סביר אשר חורג מהנורמה המקובלת. כאשר הוכחה כי התנהגות המטפל מהווה רשלנות, למטופל הזכות לתבוע פיצויים בגין הנזק שנגרם לו עקב הרשלנות.
קיימים סוגים ומקרים רבים של רשלנות רפואית. להלן הבולטים שבהם:
רשלנות רפואית בלידה
מצוקה עוברית, איחור ביילוד, ניתוח קיסרי, לידה מכשירנית, מצג רגליים, מצג עכוז, קליעת כתפיים, לידת פג, קשר חבל הטבור וכו'.
רשלנות רפואית בהריון
רשלנות בעריכת בדיקות מעקב הריון, רשלנות באבחון בעיות רפואיות בעובר, רשלנות בביצוע בדיקות במהלך ההיריון (בדיקת מי שפיר) וכו'
- איחור באבחון / איבחון בעיה רפואית
- אי קבלת הסכמה מדעת
- טיפול רפואי שגוי
- טיפול רפואי בלתי סביר ברמתו
- מתן תרופות בלתי מתאימות
- מעקב רפואי לקוי
- רישום רפואי לקוי ו/או חסר
תחומי הרפואה השכיחים ביותר בעקבותיהם מוגשות תביעות רשלנות רפואית הינם:
- גניקולוגיה ומיילדות
- כירורגיה פלסטית
- כירורגיה כללית
- הדמיה, M.R.I, C.T – רנטגן, אולטרה-סאונד / אולטרהסאונד
- אורטופדיה
- נוירולוגיה
- עיניים
- אף אוזן גרון – א.א.ג.
- רפואת המשפחה
- קרדיולוגיה
- מחלות זיהומיות – זיהומולוגיה
- אורולוגיה
את מי ניתן לתבוע?
בתביעת רשלנות רפואית, ניתן לתבוע כל מטפל רפואי שטיפל במטופל שנפגע (כגון: רופא, מרדים, אחות, רוקח וכד').
כמו כן, ניתן לתבוע את המוסד הרפואי שבו עובד המטפל (כגון: בית חולים, קופת חולים וכד'). למוסד הרפואי יש אחריות למעשיו ומחדליו של הרופא (במסגרת אחריות שילוחית של המוסד הרפואי, כמעביד של הרופא).
בית החולים חב אחריות ישירה כלפי החולים המאושפזים בו, ובנוסף, הוא חב באחריות שילוחית, כמעביד של הרופא. הנהלת בית החולים אחראית לכל מעשה רשלני שנעשה בגדר הטיפול הניתן לחולה ע"י בית החולים.
מקרי רשלנות לדוגמה:
אי נקיטת הליכים סטנדרטים
רופא יהיה אחראי ברשלנות, אם סטה מהפרקטיקה שרופא סביר היה נוקט אותה בנסיבות המקרה, או אם נקט שיטת טיפול שרופא סביר לא היה נוקט אותה:
צילומי רנטגן
רשלנות רפואית עלולה להיקבע בגין אי הפניה לצילום, וכן קריאה, פענוח או פרשנות מוטעים של צילום רנטגן. אי עריכת בדיקות מקובלות לדוגמא אי שליחה לבדיקת דם, ביופסיה, התרשלות באי הפניה לבדיקה מיידית דחופה.
רשלנות באבחנה
בעת קביעת האבחנה הרפואית על הרופא לפעול בזהירות סבירה. במסגרת תפקידיו של הרופא, מוטלת עליו החובה לאבחן במסגרת נתוניו של כל מקרה, את האבחנה הרפואית הנכונה ביחס לחולה בו הוא נדרש לטפל. במסגרת חובה זו, רופא לא יוצא ידי חובתו רק בכך שהוא מסיק את המסקנה הנכונה מן העובדות, אלא יש עליו גם חובה לגלות יוזמה ולברר את העובדות לאמיתן.
בכל מקרה, על הרופא מוטלת חובה להשיג את מיטב המידע הדרוש לצורך האבחנה, וזאת בדרך אקטיבית של חקירה ודרישה, לרבות, לפי הצורך, היוועצות ברופאים מומחים.
הכלל הוא, שרופא יימצא אחראי ברשלנות, רק אם אבחנתו היא בלתי נכונה באופן כ"כ מוחשי, עד שהיא מצביעה על רשלנות.
לא כל טעות באבחון מהווה רשלנות רפואית. יש מקרים שטעות באבחון מצביע על טעות כנה בשיקול דעת מקצועי. רק טעות בלתי סבירה תיחשב לרשלנות.
העדר רישום של נתון שהוא חיוני לטיפול בחולה, או העדר ראיה בדבר שקילת נתון זה בגדר מכלול השיקולים של המטפלים בו, אם לא נרשם, מקימים הנחה שהאבחנה היתה שגויה ומטילים על המטפל נטל כבד בבואו לסתור הנחה זו.
רשלנות בהסכמה מדעת
זכותו של החולה, שלא יינתן לו טיפול רפואי שלא מדעת. יש לו הזכות לקבל הסבר על דרכי הטיפול האפשריות, כדי שיוכל להחליט בעצמו על דרך הטיפול הרצויה.
בהקשר הזה, רשלנות רפואית יכולה להתבטא בכך שלא נמסר למטופל מלוא המידע הדרוש לו לצורך קבלת ההחלטה בין דרכי הטיפול השונות. חובת הרופא לספק לחולה את המידע שבידיו, באשר לטיפול הניתן לו ולתוצאות האפשריות, נגזרת מחובת הזהירות הכללית שהרופא ובית החולים חבים לחולה. אי גילוי הסיכונים בטיפול, החלופות, מהווה הפרת חובת הזהירות. הקשר הסיבתי- בית המשפט יבחן את השאלה, האם בהינתן המידע המלא על הטיפול הרפואי, החולה היה מסרב לקבל את הטיפול והנזק לא היה נגרם.
הולדה בעוולה
תביעת רשלנות רפואית של ילד שנולד עם מום מולד או מוגבלות מולדת, כנגד רופא או צד ג', שגרם לילד ברשלנותו, להיוולד. העילה יכולה לצמוח ממצבים שונים- ייעוץ רשלני, כישלון באבחנה, פענוח רשלני של בדיקות, כך שלא אותרה מחלת העובר או האם, העדר הפניה לבדיקות רלוונטיות, השתלת עובר פגום.